כהורים, אחד הדברים שמאוד חשובים לנו הוא שלילדים שלנו יהיו חברים: כבר בגיל צעיר אנחנו מנסים ליצור עבורם קשרים חברתיים, להפגיש אותם עם חברים ושכנים, ואפילו לפעמים “לסבול” אחר-צהריים שלם במחיצת הורה שאין לנו שום נושא שיחה משותף איתו – העיקר שהילד לא יהיה ‘לבד’. ואחרי כל המאמץ הזה- במקרים רבים כשהילדים נפגשים הם בכלל לא מתייחסים אחד לשני, לא משחקים יחד, או יותר גרוע- לא מפסיקים לריב על צעצועים ועל תשומת לב, עד שזמן המפגש המשותף נגמר- או עד שהסבלנות של ההורים נגמרת- המוקדם מביניהם…
אז איך עוזרים לילדים ליצור קשרים חברתיים מגיל צעיר, מחזקים עבורם את היכולות החברתיות, והכי חשוב- איך הופכים את חווית המפגש החברתי למעשירה ומהנה? הנה כמה עצות שעשויות לעזור, ברוח מרכז פ.ע.י.מ.ה :
1. מתי הגיל הנכון להתחיל?
מומלץ להתחיל להפגיש ילדים עם חברים מגיל 3. מתחת לגיל זה, הילדים (בשלב הזה עוד ‘פעוטות’) משחקים זה לצד זה ולא זה עם זה: הם עדיין מרוכזים בעולמם, מתעניינים מעט בסביבה ומתקשים לדחות סיפוקים כך שחווית המפגש תהפוך בעיקר לחוויה של ריבים והתעלמות. צריך לזכור גם שהילד בין כה מקיים אינטראקציות חברתיות יומיומיות במסגרת הגן, ככה שבגיל צעיר עדיף לתת לו זמן לבד בשעות אחר הצהריים ולחכות שהרצון למפגשים עם ילדים אחרים יבוא ממנו.
2. איך אנחנו מכינים את הילד למפגש?
דברו עם הילד על כך שהחבר מגיע, הכינו אותו מראש וספרו לו על המשחקים המשותפים הצפויים להם יחד, עודדו אותו לחלוק משחקים וצעצועים אבל במקביל- אפשרו לו לבחור מראש כמה חפצים שאיננו מעוניין לחלוק. את החפצים האלו קחו ביחד איתו והניחו מראש במקום מרוחק ולא נגיש. (רק אל תשכחו להוציא שוב בתום המפגש המשותף- אצלנו למשל הבובה “תותי” בילתה חודש על הארון בלי שאף אחד יודע לאן היא נעלמה…)
3. איך בוחרים חבר למפגש?
הבחירה צריכה לבוא מהילד אך רצוי לעזור לו עם שאלות מכוונות: עם איזה חבר אתה אוהב לשחק? במה אתם משחקים? כדאי גם להתייעץ עם הגננת ולבדוק עם איזה ילדים הוא אוהב לשחק בגן ובאיזה אופן הם אוהבים לשחק. כדאי גם לתאם מראש את משך הביקור. לילד בגיל צעיר (3-4) שעה וחצי של מפגש (בליווי ההורים!) לגמרי מספיקים כדי ליצור חווית אירוח והתארחות נעימה עם טעם של עוד.
4. לארח או להתארח?
הקטנה שלי למשל מעדיפה תמיד לארח מאשר להתארח. אני אמנם “זורמת” איתה ומאפשרת לה לארח לא מעט, אבל מדי פעם מתעקשת שתחווה גם את הצד האורח. למה? כי שני הצדדים חשובים : לארח עוזר לילד ללמוד לחלוק, להיות בשליטה וליזום, ואילו להתארח יסייע לו ללמוד להסתגל, להתנסות ולקבל שינויים. כיון ששתי המיומנויות חשובות ויעניקו לילד כישורי חיים משמעותיים, כדאי לגוון עבורו את חוויות המארח/אורח ככל שניתן, עם נטייה לצד המועדף עליו.
5. מה התפקיד שלנו-ההורים בזמן המפגש?
כאשר הילדים צעירים (3-4) מקובל ורצוי שההורה יישאר עם הילד בזמן שהוא מתארח אצל חבר. זה יעניק לו בטחון ויאפשר לו להיות פנוי רגשית לחוויית המפגש ולא טרוד ב: “מתי אמא/אבא יחזרו?”.
אם הילד כבר גדול יותר, והוא נשאר אצל החבר לבד, כדאי שלפחות בפעם הראשונה אצל חבר חדש נביא אותו ונחזיר אותו.
בכל מקרה, צריך לקחת בחשבון שיתכן שלילד שלנו ייקח זמן “להיפתח” ולהרגיש בנוח אצל החבר (במיוחד בפעם הראשונה שהוא אצלו). במקרה כזה תפקידנו לנסוך בו בטחון: אם הילד “דבק” שלנו ורוצה לשחק רק אתנו- אל תתנגדו ואל תתעקשו. שחקו איתו בנפרד, ולאט לאט שלבו את הילד הנוסף במשחק שלכם. באופן הדרגתי הילד ישחרר וישתחרר, ואם לא הפעם- אז במפגש הבא. בכל מקרה- בתום המפגש חשוב להדגיש עבור הילד את הצדדים הכייפים שהיו במפגש (גם אם צריך ממש להתאמץ למצוא אותם לפעמים….) ולא לתת לילד תחושה שאנחנו מאוכזבים מכך שלא שיחק עם הילד השני או לא הגשים את הציפיות שהיו לו או לנו מהמפגש: תחושות כאלו יקבעו אצל הילד את החוויה המשותפת כשלילית, ויגרמו לו לרצות להימנע מהמפגש הבא.
6. תזכרו: המפגש הוא עבור הילדים, לא עבורנו.
אני יודעת שפעמים רבות אנחנו קובעים (או לא קובעים…) “פלי-דייט” לילד בגלל הכימיה שלנו עם ההורים שלו, אבל צריך לזכור שמדובר בבילוי שלו, לא שלנו. ולכן גם אם הילד מעדיף ילד שפחות נוח לנו אצלו בבית, או לחלופין- הוא רוצה לקצר את זמן הביקור למרות שלנו דווקא מאוד כיף- חשוב לזרום איתו ולאפשר לו להוביל את הסיטואציה החברתית בהתאם לנוחות שלו. כדאי גם להגדיר מראש מול ההורה השני את שעות האירוח כדי להתאים לשגרת הבית המארח ולחוקים שלו.
והכי חשוב: תמיד להתבונן על ואל הילד: לראות מה כיף לו בחוויה המשותפת, מה פחות, על מה להעיר ואת מה לחזק. בילוי נעים!
