פורים מתקרב ואתו שיגעון התחפושות: כמה שבועות לפני פורים הילדים כבר מחליטים למה הם רוצים להתחפש, ואחרי שהם התחרטו, ובחרו מחדש ושוב התחרטו- לנו ההורים נותר רק להזמין את התחפושת באינטרנט בתקווה שתגיע המידה הנכונה בצבע הנכון (ובחג הנכון- בשנה שעברה למשל עד שהתחפושות מהאתר הגיעו כבר היינו באמצע ליל הסדר…) או לעשות מעשה אמיץ ולחרף את נפשינו בין ההורים האחרים בחנויות התחפושות- בתקווה שנצליח למצוא את התחפושת המבוקשת ואם אפשר גם לחזור חיים מהחנות…
ובכל זאת, למרות הצפיפות , הבלגן ורעשי הנפצים מכל עבר (שהשנה אגב נראה שהקדימו והתחילו להתפוצץ כבר בחנוכה) פורים הוא ללא ספק החג האהוב על הילדים, ואפשר להבין אותם: גם אנחנו המבוגרים נהנים מיום אחד בשנה שבו אפשר להתחפש, להשתנות, לעטות מסיכה ולהיות מישהו אחר. אלא שגם לנו וגם לילדים, זה לא קורה רק פעם בשנה: הבת שלי למשל אוהבת מאוד לראות את הסדרה “דורה”, אבל לפני כמה ימים כשהחברות שלה בגינה אמרו שדורה היא סדרה תינוקית שמתאימה רק לקטנים, הבת שלי (שיודעת בעל פה את רוב פרקי הסדרה…) מיד מיהרה להסכים איתם ולהכחיש שהיא רואה את הסדרה. זה כמובן לא מקרה יחיד: ילדים, וגם מבוגרים נוטים לא פעם לעטות על עצמם מסיכות מכל מיני סיבות- ובעיקר כדי לרצות אחרים.
אז איך נעזור לילד שלנו לגשר על הפער הזה בין הרצון העצמאי שלו לבין דרישות הסביבה, בין השאיפה לעשות דברים בדרך שלו להתפשר ו”לעטות מסיכה” כדי להשתלב? הנה כמה עצות שיעזרו, וכמובן שגם הפעם הן ברוח מודל פ.ע.י.מ.ה:
פרופורציה- שימו לב אם הילד “משתנה” במשהו שהוא קריטי מאוד, או קצת פחות: למשל, אם הילדה רוצה להחליף את התחפושת של אלזה שהיא חיכתה לה שבועות בתחפושת של שוטרת רק כי הילדות בכיתה חושבות ששוטרת זה יותר בוגר מאלזה (תראו לי שוטרת שלא הייתה שמחה להיות אלזה…) – אולי זה לא נורא לוותר ולהתפשר. אבל אם הילדה אוכלת משהו שהיא לא אוהבת, משחקת במשחק שהיא משתעממת בו או מתלבשת שלא בהתאם לגילה רק כדי לרצות מישהו אחר- חשוב מאוד לדבר איתה ולהסב את תשומת ליבה לכך שההחלטות שלה צריכות להתאים לה, ולא רק לרצות את הסביבה, גם אם לפעמים יהיו לזה השלכות מול חברים.
עקביות- ילדים אוהבים סדר וחוקיות, שחור ולבן, אבל רוב השטחים בחיים הם אפורים: לפעמים צריך לעמוד על שלך, ולפעמים צריך לוותר. כיוון שזה מאוד יבלבל את הילד אם פעם אחת נגיד לו “למה אתה לא משתתף כמו כולם?” ופעם אחרת נגיד לו “אז מה אם כולם עשו?! ואם כולם היו קופצים מהגג?” כדאי פשוט להסביר וללמד את הילד לבדוק כל מיקרה לגופו: להחליט בעצמו מתי כדאי לו להקשיב לאחרים וללכת עם הזרם, ומתי לעמוד על שלו. חשוב שיבין שגם ההחלטה להחליט “כמו כולם” – היא החלטה שלו. והכי חשוב- למדו אותו להקשיב, ככה שגם אם הוא החליט משהו מסוים וחבר טוב רוצה לשכנע אותו להחליט אחרת- זה בסדר גמור לפסול ולהישאר נאמן להחלטה המקורית, אבל כדאי לו לעשות את זה רק אחרי שיקשיב להסבר של החבר.
ישימות– לבדוק ולברר עם הילד איך הוא מתנהל מה אפשר לעזור לו, איך עושים את זה פעם אחר פעם, ושבסוף מצליחים, ניתן לעשות משחק סיטואציות – לכתוב או לצייר, תלוי בגיל, סיטואציות עם הרחקה- על ילדים אחרים או אפילו חיות, שמתמודדות עם סיטואציות חברתיות בהן הילד מתקשה ושהוא יציע פתרונות אפשריים ואנחנו נעזור, ניתן לעשות זאת באמצעות משחק בובות והמחזה: בובות אצבע, ברביות או עם ספיידרמן ובטמן.
מידע-חשוב להבין ולדעת עם מה הילד שלנו מתמודד- מתי וכמה הוא נאלץ להשתנות למען אחרים, ומתי הוא מחליט כרצונו. דרך טובה לברר את זה היא באמצעות משחק הכנת וצביעת מסיכות נייר בבית, שבמהלכו תוכלו לדבר עם הילד על המסכות שאנחנו עוטים בחיי היומיום. תתפלאו באיזו קלות ומהירות הילד ישתף אתכם בדילמות וההתלבטויות הרגשיות שלו מול החברים. דרך נוספת היא משחק שנהוג אצלנו בבית סביב שולחן האוכל: כל אחד מבני המשפחה (והחברים אם נמצאים) משתף בשאלות: מה היה לך הכי כיף היום? מה היה לך לא כיף היום? כך הילדים משתפים בקלות אותנו ביום שעב רעליהם, ברגשות שחוו, ובנקודות בהן הם צריכים עזרה.
התבוננות– כרגיל: לא להפסיק להתבונן על ואל הילד, גם כשהוא באינטראקציה חברתית: אמנם כשהילד עם חברים זה הזמן שלנו לשתות קפה, לקרוא עיתון, או סתם לבהות בטלוויזיה- אבל כדאי לנצל לפחות חלק מהזמן להתבוננות על היחסים בינו לבין ילדים אחרים: האם הוא מתנהג בטבעיות? האם הוא עוטה מסיכות? האם הוא דומיננטי? האם הוא מתקשה ביצירת קשרים תוך כדי המשחק? נקודות שאנו מזהים שצריכות חיזוק אפשר להעלות אחר-כך בשיחה רגועה ולא ביקורתית. חשוב גם להבין שלא כל שוני בהתנהלות החברתית בינינו לבין הילד בהכרח מעיד על בעיה- למשל אם ההורה הוא מסוג האנשים שתמיד מוקפים בחברים, אולי יהיה לו קשה לקבל ילד שיש לו חבר או שניים בלבד, אבל כאמור- זה לא בהכרח מעיד על בעיה. והכי חשוב – תנו לילד את התחושה שזה בסדר גמור להיות “מישהו אחר” מדי פעם, לשנות ולהשתנות גם למען עצמו וגם כדי להתפשר עם הסביבה, אבל הוא הכי שלם מושלם- בתור עצמו!
