קרירה, משפחה ומה שביניהם
אנו רוצים להיות בכל מקום במאת האחוזים: הורים טובים לילדינו, בני זוג תומכים זה בזו, מאהבים, חברים טובים, אוזן קשבת למשפחה המורחבת וכמובן- לא לשכוח לפתח את עצמינו ואת הקריירה שלנו.
אחת המשימות הקשות ביותר העומדות בפנינו כאנשים בוגרים היא הרצון לשלב בין כל העולמות בחיינו. לפעמים נדמה כאילו הם נועדו להתנגש זה בזה. אז איך בכל זאת מצליחים בכל זאת במשימה שנראית בלתי אפשרית? הנה כמה טיפים שיוכלו לעזור:
- ראשית עלינו לעשות הבחנה בין התפקידים שאנו רוצים למלא בחיינו לבין אלו שאנחנו מצליחים למלא בפועל, כדי שנוכל “למדוד” את הפער בין הרצוי למצוי. הדרך לגשר על הפער הזה היא באמצעות מציאת האיזון בין התפקידים, וניסיון להגדיר מתי נדרש מאתנו כל “תפקיד”.
- הצבת ציפיות מותאמות שאוכל לעמוד בהן. אם נציב ציפיות ריאליות מעצמנו ומהסביבה, נוכל לעמוד בציפיות ונמנע מרגשות אשם. כך נרגיש שאנו ממלאים את התפקידים השונים בחיינו בצורה הטובה ביותר.
- זכרו! איכות שווה יותר מכמות! כדי להיות אימא טובה אני לא חייבת לבלות עם ילדיי כל יום וכל היום, אבל ברגע שאני איתם- אני רק איתם. בלי פלאפון, בלי מיילים ובלי הסחות. עדיף להישאר יום אחד עד מאוחר בעבודה וביום שאחרי לפנות זמן למשפחה, מאשר להיות בחצי תשומת לב בשני המקומות. לפעמים הקראת סיפור למשך עשר דקות עם הילד לפני השינה, בכוונה מלאה ובתשומת לב, שווה יותר מאחר צהריים שלם בו אנו מחלקים את הקשב בין הילדים לעבודה, ומסיימים את הערב עצבניים ולחוצים.
- הגדרת גבולות ברורים בין הבית לעבודה, בין תפקידי כהורה לתפקידי כבן זוג, והצמדות לגבולות עד כמה שניתן. לדוגמה: הילדים יכנסו למיטה עד השעה תשע, ומשם נסביר להם שזה “הזמן של אמא ואבא”.
- להבין שאני לא סופר-אימא או סופר-אבא, ולא מאהב/ת נטול/ת ילדים, וברוב המקרים אני גם לא ראש/ת הממשלה… על כן עדיף לפעול ממקום של שיקול דעת, סדר עדיפויות, ולא מתוך לחץ וניסיון להספיק הכול. אחרת ניאלץ התמודד עם רגשות אשם בלתי פוסקים, שיקשו עלינו לתפקד וייצרו מעגל בלתי פוסק של תחושת כישלון.
והכי חשוב: אל תשכחו לפנות זמן לעצמכם- זה מגיע לכם.