מיומנויות חברתיות, להרגיש חלק מקבוצה, להשתתף ולשתף.
השבוע כשירדתי לגינה עם הילדות, ראיתי כמה ילדים בערך בני 6, משחקים במחבואים. בזמן שנדנדתי את הקטנה שלי קלטתי בזווית העין את אחת הבנות מנסה להצטרף למשחק ללא הצלחה. בהתחלה היא התחבאה ואף אחד לא בא לחפש אותה, ואז הילדים החלו סבב נוסף של משחק והיא שוב ניסתה לרוץ ולהתחבא- אבל שוב אף אחד לא שם לב. היא רצה לאימה וסיפרה לה בבכי שלא משתפים אותה ולא מתייחסים אליה. האמא קמה מיד והציעה לילדים להשתתף במשחק בעצמה בתור הסופרת, (התפקיד הפחות אהוב על הילדים במשחק…) ותוך כדי כך גם שיתפה את ילדתה במשחק, והילדה הייתה מאושרת.
הילדים שלנו מתמודדים עם סיטואציות כאלו בכל יום, ולא תמיד אנחנו או דמות מבוגרת אחרת יכולים להיות לידם כדי לעזור להם בסיטואציות חברתיות שעל אף גילם הצעיר עשויות להיות מורכבות מאוד. נושא הקשרים החברתיים תמיד מעלה שאלות מהותיות: האם לילד שלי יש מספיק חברים? האם הוא אהוב על חבריו? איזה סוג חברויות הוא יוצר? האם הוא נמנע מקשרים? האם הוא תוקפני? האם הוא חווה קשיים חברתיים?
הסיבה שאנו כה רגישים ומודאגים בנושא הזה כהורים, היא שקשרים חברתיים משפיעים רבות על הדימוי והביטחון העצמי של הילד. על מנת ליצור קשרים חברתיים הילד זקוק למיומנויות חברתיות- העוזרות לו לראות את האחר ולהביע את עצמו בהתאם לסיטואציה החברתית. הדרך בה הוא יוצר קשרים כילד, תלווה אותו גם כבוגר בקשריו החברתיים, העסקיים, ואפילו הרומנטיים. אז איך נעזור לילד שלנו לרכוש ולחזק את המיומנויות החברתיות שלו?
גם לכך ניתן להיעזר במודל פעימה:
פרופורציה- חשוב לעבוד עם הילד על התאמת התגובה לסיטואציה: מצד אחד לא לשבור את הכלים ומצד שני לא לוותר ולהתפשר באופן מידי וקבוע. אפשר לשחק משחק “אם הייתי”: אם הייתי גיבור על איך הייתי מגיב לסיטואציה? אם הייתי חיה שהוא אוהב איך הייתי מגיב לסיטואציה? אם הייתי אחי הגדול? וכו’…
לא לשכוח להתייחס לגיל הילד: ילד בגיל הרך שנמצא בשלב האגוצנטרי- הוא רואה רק את עצמו ואת צרכיו, ולכן יתקשה לראות גם את החבר שלו ורצונותיו, וזה לגמרי טבעי. לעומת זאת מילד בגיל 6-7 נצפה להרבה יותר הבנה כלפי הסביבה, וליכולת לשלב את רצונותיו עם רצונותיהם של האחרים.
עקביות- עלינו להיות סובלניים ולא לוותר על קשרים חברתיים, וללמד זאת גם את ילדינו. להמשיך ולנסות להזמין חברים, לייצר הזדמנויות לסיטואציות חברתיות: חוגים עם ילדים מהכיתה, הליכה למתנ”ס השכונתי, בילוי בקאנטרי, בגינה ועוד. ככל שנפגיש את הילד עם יותר מעגלים חברתיים יגדל הסיכוי שימצא בהם ילדים שירגיש נוח במחיצתם.
ישימות-עלינו להעניק לילד כלים בזמן אמת: כמו יצירת קשר עין, הקשבה לאחר, ללמד אותו איך מפסידים בכבוד ומוותרים כשצריך או לחלופין מתי להתעקש ולעמוד על שלך. אפשר לרדת לגינה עם גירים/ כדור/ סליים או משחקים שיוצרים עניין ומעודדים שיתוף עם עוד ילדים, כדי לזמן אינטראקציה חברתית.
מידע וידע מוקדם – כמו תמיד עלינו להכיר את הילד שלנו, ואת החוויות שהן חיוביות עבורו, ואז לנסות ליצור עבורו כאלה: אם הוא מתקשה בקבוצה גדולה נתחיל במפגשים אחד על אחד עם חברים מוכרים ונעלה בהדרגה לקבוצה גדולה יותר במקום בטוח כמו הבית, ואם הוא מתקשה דווקא באינטימיות ניזום הליכה לחוגים או ירידה לגינה שם אין הכרח ליצור מיד אינטראקציה קרובה ובהמשך נזמין חבר או שניים הביתה.
התבוננות- עלינו להיות עם היד על הדופק כל הזמן: לנסות להבין את הסיבות בגללן הילד מתקשה ליצור קשרים כשזה קורה, ומצד שני לתגמל במילים טובות כשהילד מצליח, ולחשוב כיצד עוברים לשלב הבא. חשוב מאוד להעביר לילד את המסר שגם אם הפעם לא הצלחתי להשתלב בפעם הבאה בוודאי אצליח יותר, ולחשוב יחד על דרכים חלופיות לייצר הזדמנויות.
והכי חשוב: זכרו שמעגלים מתחלפים, ילדים עוזבים ובאים, אך אם לילדכם יהיו את הכלים ליצור אינטראקציות חברתיות בריאות- לבסוף הוא ימצא את חברת הילדים המתאימה לו.
*לקריאה נוספת, עצות ורעיונות אתם מוזמנים להיכנס ולקרוא באתר פעימה:
ליצירת קשר