הנה הגיע הרגע – והבת שלי ביקשה מאתנו לאמץ חבר חדש: טלפון סלולרי משלה. “לכולם בכיתה כבר יש!” היא אמרה, ובדיקה זריזה שעשינו בקבוצת הוואטסאפ של הורי הכיתה הוכיחה שהיא אכן צודקת. גם העובדה שאני ואבא שלה בעצמנו מבלים לא מעט זמן מול מסך הסלולרי הוסיפה לרשימת הטיעונים שיקשו עלינו להתנגד לבקשה.
האמת שהנוכחות של סלולרי בחיי הילדים יכולה לשרת גם אותנו ההורים: זה נחמד ובטוח כשהילדים זמינים, כשאנחנו יכולים לעקוב ולמצוא אותם כשצריך ואפילו לקבוע איתם ולאסוף אותם בלי להיות תלויים בגורמים אחרים. מצד שני, הסכנות והבעיות הכרוכות בהחזקת טלפון סלולרי ידועות: גלישה לתכנים בעייתיים, רשתות חברתיות שעלולות להפוך למוקד של חרמות והטרדות, וזה עוד לפני שדיברנו על סכנות “רגילות” כמו האזנות ופריצות. (ותשאלו את בני גנץ 😉 )
אז מאיזה גיל לאפשר לילדים טלפון סלולרי? האם ללכת על טלפון “חכם” או “טיפש”? איך לחנך את ילדינו לשימוש נכון במכשיר הסלולרי שברשותם, וכיצד לעקוב אחרי פעילות הילדים בסלולרי מבלי להפוך ל’מרגלים’ ובלי לרמוס את זכותם לפרטיות? הנה כמה טיפים שיעזרו לכם, וכמו תמיד אצלנו- ע”פ מודל פ.ע.י.מ.ה:
פרופורציה- בהחלטה הזו עלינו למצוא את האיזון שמתאים למשפחה הספציפית שלנו. הצורך במכשיר מתחיל להיות רלוונטי בעיקר כשמדובר בגיל בו הילד כבר עצמאי- כלומר מסתובב לבד מחוץ לבית, אצל חברים או בחוגים. לעומת זאת, אם הילד עדיין לא עצמאי והסיבה שהוא רוצה מכשיר היא רק כדי לשחק ולגלוש – אפשר להסתפק בטאבלט. בכל מקרה, כשמחליטים לאפשר מכשיר- אפשר להתחיל מטלפון “טיפש” שמאפשר רק שיחות, ולעבור לטלפון “חכם” בהדרגה, בשלב בו נרגיש שהילד עצמו מספיק “חכם” להתמודד איתו.
עקביות- עלינו להיות עקביים: אם יצרנו כללים והגבלות בעניין הסלולרי- למשל הגבלת מספר שעות, או החלטה שלא משתמשים במכשיר באוכל או בזמן בילוי משפחתי- עלינו קודם כל לשמש דוגמה ולעמוד בהחלטה בעצמנו. קשה? בטוח, לכן כדאי שההורים יזכירו אחד לשני את הכללים (ואם הראש דבוק למסך אפשר גם בהודעה…) . כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל לפני שמאפשרים לילד “לשבור” את הכלל מדי פעם- הכלל צריך להיות ברור, כדי שיהיה אפשר לחזור אליו.
ישימות – כדי להפוך את הכללים לנגישים וישימים כדאי לערב את הילדים בתהליך. למשל חברה טובה שלי העניקה לבתה מכשיר סלולרי לכבוד יום הולדת 9, אבל לפני שהילדה קיבלה את המכשיר הן הכינו יחד חוזה כתוב שמסכם את הכללים לשימוש בטוח וחכם במכשיר. בנוסף חשוב להזהיר את הילדים בפשטות ובלי “הפחדות” מהסכנות הכרוכות במכשיר, איזה תוכן מותר לשתף, עם מי מותר לתקשר, ולאן מותר לקחת את המכשיר.
מידע- כדי לשמור על הילדים – עלינו לדעת ממה צריך לשמור עליהם. כהורים, זה קל לדעת מה הסכנות שבחציית כביש או בטיול לחוף הים, אבל קשה יותר לנתח את הסכנות החבויות במכשיר הסלולרי. לשמחתנו, בשוק הטכנולוגי יש כיום שלל אפליקציות שעוזרות לנו לשמור על הילדים שלנו, למשל:
Bosco אפליקציה העוקבת ומזהה אירועים חריגים על סמך נתונים שנאספים מהמכשיר של הילד, במטרה להתריע בפני ההורים.
Keepers- מאפשרת להורים לעקוב אחרי הודעות והתכתבויות של ילדיהם בכל הרשתות החברתיות, ולקבל התראות ברגע שתתקבל הודעה המעידה על חשד לחרם או בריונות רשת.
I’mFine! שולחת הודעה עם מיקום הילד ברגע שהסוללה מתרוקנת.
Find My Device מאפשרת לדעת את מיקום הילד, לנעול או למחוק את הטלפון מרחוק ולראות לאיזו רשת Wi-Fi הוא מחובר כרגע ומה אחוז הסוללה שנשארה לו.
Trusted ContactsוLife360- יוצרות מעגל חברתי מצומצם של בני המשפחה היכולים לראות את מיקומם של שאר החברים שנרשמו לאפליקציה.
בחנויות האפליקציות וברשת קיימות עוד שפע של אפשרויות שיסייעו לכם לשמור על הילד במרחב הדיגיטלי. בחרו את אלה המתאימות לכם, מבלי להגזים, ושתפו את הילד באפליקציות המותקנות אצלו ובפעולות שהן מבצעות. זה יעזור לו גם כדי להרגיש בטוח, וגם כדי להבין שאנחנו “בצד שלו” – שומרים עליו ולא מרגלים אחריו.
התבוננות- כרגיל, הכי חשוב להתבונן על ואל הילד, התבוננות שמלווה בהקשבה: לעודד את הילד לשתף אותנו בחוויות שעוברות עליו עם המכשיר: משחקים חדשים, אפליקציות שכולם מחוברים אליהן, ועוד… בדרך כלל הילדים שמחים לדבר על נושאים כאלה- ככה שאנחנו נרוויח גם נושא שיחה עם הילד וגם “חלון” כדי להבין מה הוא עושה עם המכשיר, וממה כדאי להזהיר.
בנוסף, כדאי לשים לב לכל שינוי בהתנהגות של הילד, האם הוא “מתבודד” עם המכשיר, האם הוא מסתיר את המסך או נועל אותו, וכל פעולה שעשויה להעיד על רצון להסתיר משהו. מדי פעם כדאי גם לבדוק מה קורה ברשתות החברתיות במכשיר של הילד, לאיזה חומרים הוא נחשף ומה קורה בקבוצות ה-what’s up שלו, במיוחד בגילאים צעירים.
והכי חשוב, זכרו: הטלפון הסלולרי הוא רק מכשיר. אם הוא “חכם” או “טיפש” , עוזר או מפריע- זה כבר נתון להחלטתכם. בהצלחה!