כמו ישראלים רבים גם אני התעוררתי השבוע באמצע הלילה מקולות האזעקה. מיד רצתי להעיר את הבנות ולקחתי אותן לממ”ד, שאצלנו הוא במקרה גם חדר המשחקים. הבנות היו מטושטשות משינה ולא ממש הבינו למה אימא רוצה לשחק איתן באמצע הלילה, אבל כשהתאוששו מעט הגיע מיד רצף של שאלות: מה קרה? למה סגרת את החלון עם הברזל? כמה זמן צריך להישאר פה? אפשר לצאת לפיפי? והשאלה הכי קשה- למה בכלל יש אזעקות?… ניסיתי לענות על הכול למרות שלא היו לי את כל התשובות, וחיכיתי שיהיה מותר כבר לצאת מהחדר המוגן ונוכל לחזור לשגרת השינה. אלא שכשזה קרה והנחתי את הראש על הכרית, התחיל רצף חדש של שאלות- הפעם ביני לבין עצמי: איך להתנהג בזמן האזעקה עם הילדים? איך מפחיתים מהם לחץ וחרדה? האם בכלל לספר להם מה קורה? ואם כן- איך לעשות את זה בלי להכניס להם פחדים מיותרים? אז הנה כמה עצות להתמודדות במצבי חירום (שבישראל שלנו הפכו כבר לכמעט שגרה) וגם הפעם ניתן להיעזר במודל פעימ”ה:
פרופורציה- מצד אחד, אנחנו לא רוצים להלחיץ את הילדים אבל מצד שני, יש להניח שהם בין כה ישמעו על מה שקורה בחוץ מחברים או קרובים, ואם לא נספר להם הם ישלימו מידע מהדמיון שלהם מה שעלול ליצור סיפור הרבה יותר מאיים מהמציאות. לכן כדאי לתווך להם את המצב באופן שמותאם לגיל שלהם: לבתי בת השש, אני יכולה להסביר שלפעמים שכשיש אזעקה אנחנו נכנסים לחדר מוגן רק כדי להיות בטוחים. כדאי להעביר את ההסבר לעולם שלהם: אם הם שואלים למה יש לנו אויבים או מלחמות, אפשר להסביר שכמו שילדים רבים על משחק או בובה ולא תמיד מצליחים לפתור את זה במילים, כך גם המבוגרים רבים ומגיעים לפעמים לאלימות כשהם לא מוצאים פתרון- אבל לבסוף הכל בא על מקומו בשלום. (מותר לחלום…)
עקביות– להמשיך את השגרה ככל הניתן כרגיל- בהתאם להוראות הביטחון: ללכת לחוגים, לחברים, ולכל פעילות שאפשר, מבלי לשנות הרגלים. אם בכל זאת המצב מחייב להישאר בבית- כדאי גם אז לשמור ככל שניתן על השגרה, מה שיעניק לילדים תחושה ש”הכל בסדר”: להכין שיעורי בית, לשחק במשחקי קופסא, ובעיקר- לא למהר “לפצות” אותם בעוד זמן טלוויזיה, עוד ממתקים, או דברים אחרים שלא נהוגים אצלכם בדרך כלל: הילדים מיד ירגישו שמדובר בפיצוי על משהו שכנראה מסתירים מהם. מאותה סיבה כדאי גם לתאם שפה משותפת ואחידה בין המבוגרים בנוגע למצב, ולשדר רוגע. ובנוסף- לטובת הילדים (ולטובתכם) ממש לא מומלץ להתווכח על פוליטיקה בממ”ד!
ישימות– להכין מראש בחדר המוגן צעצועים, משחקי קופסא, שמיכות ובובות שהילדים אוהבים. אפשר ורצוי להפוך את ההכנות לפעילות משותפת- לברר עם הילדים מה הם רוצים שיהיה בחדר ולהכין יחד. אפשר לפתוח אוהל קטן ולשחק בתוכו, לדאוג שיהיה לנו מטען לסלולרי ורמקול כדי להשמיע מוסיקה מרגיעה שהם אוהבים… וכדאי גם לתרגל מראש כניסה מהירה לממ”ד או המקלט, אפילו כמשחק: להתחרות נגד השעון, נגד המבוגרים, ואפיל לחלק מדליות למצטיינים. כך בזמן אמת הילדים יהיו גם מתורגלים וגם התחושה תהיה מוכרת וחיובית יותר עבורם.
מידע- בעולם של היום, הילדים מוקפים במידע. חשוב מאוד לסנן את מה שבעייתי עבורם: למשל, בשום אופן לא לאפשר לילדים צפייה בחדשות ובדיווחים בטלוויזיה. זה ילחיץ אותם ועלול לצייר תמונה מוחשית מידי לגילם. כדאי גם להכין אותם מראש לאפשרות של אזעקה, ולפעולות שנצטרך לבצע. אם נכין אותם מראש המצב יהיה יותר צפוי עבורם, ומבחינת ילדים- צפוי פירושו בשליטה.
התבוננות- להקשיב לילדים, לשמוע מה הם יודעים על המצב, מה הם רוצים לדעת, מה מפחיד אותם, מה מטריד ומדאיג, ולהעניק להם תחושה שכל תגובה שלהם היא נורמלית, הגיונית וככה מרגישים גם עוד הרבה ילדים ומבוגרים.
ולבסוף- חשוב לזכור: הדרך בה אנחנו נתנהג ונתנהל – היא הדרך אותה הילדים יחקו וכך גם הם יתנהגו. גם אם קשה לכם- הישארו רגועים, כדי שהם יהיו רגועים. ובאותה הזדמנות: לחבק, לנשק ולהזכיר לילדים שלא משנה מה קורה- אנחנו תמיד נשמור ונגן, יחד עם הצבא ששומר על כולנו. שנדע ימים של שקט!
