בתור אימא, כל יום הוא סוג של “פסח קטן”: בכל ערב אחרי שהילדות הולכות לישון יש לי לפחות עוד שעה לסדר ולארגן את הבית, למרות שכל מה שמתחשק לי זה לסדר לעצמי ערב שקט של צפייה בנטפליקס עם בן זוגי… תוך כדי ניקיון המטבח, קיפול הכביסה וניסיון אבוד מראש להפריד בין 40 סוגים שונים של משחקים שהילדות ערבבו, אני הופכת בלי לשים לב לאימא שלי וממלמלת לעצמי “מתי נהייתי העבד בבית הזה?!”…
אז איך מלמדים את הילדים לשמור על רמה סבירה של סדר? איך גורמים להם לנקות אחריהם כשצריך? והכי חשוב- איך מטמיעים אצלם תחושת אחריות ומסוגלות גם כשזה מגיע לחובות ולא רק לזכויות?
הנה כמה טיפים שיסייעו לכם ע”פ מודל פ.ע.י.מ.ה, כדי שבפסח הבא נהייה בני חורין- או לפחות קצת פחות עבדים 😊
פרופורציה- למדתי עם הזמן שמשמעות המילה ‘מסודר’ שונה מאוד מבית לבית: בבתים מסוימים אם השמיכה לא מסודרת במדויק על המיטה זה כבר נחשב בלגן, ובבתים אחרים כל עוד רואים קצת רצפה מבין הצעצועים בסלון- הכל בסדר. לכן חשוב לוודא שרמת ה”סדר” המקובלת אצלכם בבית ברורה לילדים ומותאמת לגילם: ילד בן שנתיים לא יכול ולא אמור לאכול בצורה מסודרת, אבל ילד בן 6 לא צריך להשאיר אחריו כוס וצלחת בכל חדר. אם נתאים את הדרישות שלנו ליכולות של הילדים, ובהתאם לכך נקבע את רמת הציפיות- נמנע תסכולים וכעסים ויהיה נעים יותר לכולנו (ואולי גם טיפה מסודר יותר…)
עקביות- חשוב לשמור על דרישות קבועות ולא משתנות בתחום הסדר בבית, למשל: מוציאים בכל פעם רק משחק אחד או שניים, ורק כשמחזירים אחד ניתן לקחת חדש. כשבאים חברים, ניתן להגדיר מראש שמותר לעשות בלגן באזור מסוים, אבל גם להדגיש שתפקידם של הילדים יהיה לוודא שבסוף היום הכל חזר למקום. מומלץ גם לקבוע זמנים קבועים בהם מסדרים, למשל: כל יום מסדרים את הצעצועים לפני ארוחת הערב, כל בוקר מסדרים יחד את המיטה, כל ערב מכינים בגדים לבוקר המחרת – כל בית בהתאם לרמת הדרישות והציפיות המונהגת בו. בנוסף- אם אנחנו דורשים מהילדים לסדר אחריהם- לא לשכוח את זה, ולא לוותר- גם אם בסוף היום אנחנו מעדיפים כבר לסדר בעצמנו העיקר שהם ילכו כבר להתקלח…
ישימות- כדי להפוך את חווית הסידור לנעימה ואפילו מהנה, ניתן להיעזר במשחקים ותחרויות: תחרות מיון חפצים לפי נושאים: חיות, צבעים, בובות… מדידת זמנים בין האחים, תחרות ילדים מול הורים וכל רעיון שעולה בדעתכם. כדי לחזק את תחושת האחריות והשיתוף כדאי מאוד לשתף את הילדים גם במטלות הבית שאינן נוגעות ישירות אליהם: טאטוא, סידור המדיח, ואפילו שטיפת כלים- הכל בהתאם לגיל וליכולות: בגילאים בוגרים יותר אפשר גם להיעזר בטבלת תורנות על המקרר-מי אחראי על פינוי השולחן, מי על שטיפת הכלים וכד’. לא לפחד מהאצלת סמכויות- הילדים שלנו שווים גם בזכויות וגם בחובות- ותתפלאו לראות כיצד הם נרתמים כשהם מבינים שסומכים עליהם…
מידע– עלי להכיר את הילדים שלי, את היכולות שלהם, ואת הקצב שלהם בביצוע. לא פחות חשוב- להכיר את עצמנו: אם אני יודעת שקשה לי עם בלגן והיום יש אצלי “בית מארח” – אני צריכה להכין את עצמי נפשית לכך שהערב הזה יהיה שונה מערבים אחרים, והבית עשוי להיראות ‘אחרת’ בסיומו. כדאי גם להיערך מראש עם שולחן מתקפל ליצירות, ניילון על הרצפה, גלגול שטיחים וכל דבר שיגרום לנו להרגיש בשליטה ויאפשר לנו להיות נינוחים יותר מול הבלגן הצפוי.
התבוננות- חשוב לחזק את הילדים כאשר הם מגלים אחריות: למשל אם הילד נכנס הביתה ומיד שם את הנעליים במקום מספיק שאחזק אותו ב: “כל הכבוד- אלוף” כדי שירגיש מוערך. במקביל, יש לזכור שהילדים גם מתבוננים בנו- עלינו להוות דוגמא אישית לילדים שלנו- אני לא יכולה לבקש מהילדה שלי לשים את הנעליים שלה במקום- אם הנעליים שלי זרוקות באמצע הסלון. כדאי גם לנקות בשעות שהילדים ערים, כדי שיבינו שלא באים גמדים ומסדרים אחריהם הכל בלילה. (אוף, אני שוב נהיית אימא שלי…)
זהו, שיהיה לכם חג שמח, מהנה ו…מסודר!
